הרב אברהם יצחק הכהן קוק וגם הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל או פשוט מוכר בכינוי הקצר הרב קוק (אגב, לפעמים בקהילה המסוימת שממשיכה את דרכו הוא נקרא - הראי"ה או מרן הרבי או רבי זצ"ל). הרב אברהם קוק גם נחשב בדרגתו כמייסד הציונות הדתית. עורך ימיו 70 שנה מהם כמעט חצי היו בארץ אהובה שלו ארץ ישראל. הרב קוק נולד בט"ז באלול תרכ"ה (1865) בעיירה גריבה באותם זמנים נמצאה בתחומי האימפריה רוסית (היום בלטביה). אביו הרב שלמה זלמן קוק, בוגר ישיבת וולז'ין. מה שמעניין הרב קוק נולד מאיחוד בין מתנגדים לחסידים: אביו היה מתנגד (מסנגדים - ליטאים) ואילו אמו באה מקהילת חב"ד. הרב גדל במעלות התורה (בבגרותו למד בישיבת וולוז'ין בראשות הנצי"ב (נפתלי צבי יהודה ברלין), רבו הגדול, ולאחר מכן בפוניבז'), ובהיותו בן פחות מ-20 כבר קיבל סמיכה מבעל 'ערוך השולחן' הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין. כשהיה בן 19 נשא לאישה את אלטה בת שבע, בתו של האדר"ת (הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים, רבה של פוניבז'). לרב קוק נולדה בת בכורה – פרידה חנה. לאחר מות אשתו נשא הרב קוק את בת דודתו של אשתו, ומנישואין אלו נולדו בחו"ל הרב צבי יהודה ובת ששמה בתיה מרים, ובארץ ישראל נולדה בתו הקטנה אסתר יעל.
בשנת תרמ”ח (1888) קיבל תפקיד לרבה של העיירה זיימל שבליטא. שם למד את התורה המוסתרת - קבלה כתלמיד מאחד מגדולי מקובלי דורו, הרב שלמה אלישיב, מחבר של “לשם שבו ואחלמה” הספר הקבלי. בתקופה זו נפטרה אשתו הראשונה, והרב קוק נותר עם הפעוטה פרידה חנה בת השנה וחצי שנולדה בשנת תרמ”ה (1885). לאחר כשנה שבה עסק בהגות וקבלה נשא לאשה את רייזה רבקה, בת דודתה של אישתו הראשונה, ובתו של הרב צבי יהודה רבינוביץ תאומים (אחיו התאום של האדר”ת), שממנה נולד הרב צבי יהודה קוק בי”ד בניסן תרנ”א (1891) . לאחר מכן, בשנת תרנ”ה (1895) נבחר כרבה של בויסק, שם החל לפרסם את הגותו בביטאון “הפלס”. שם גם נולדה בתו השנייה בתיה-מרים בשנת תרנ”ט (1899), שלימים נישאה לרב שלום נתן רענן.
כשהיה בן 39 קיבל הרב יוזמה מאנשי יפו, ועלה לארץ ישראל (תקופה אימפריה עות'מנית) בכ"ח באייר תרס"ד (1904) וכיהן כרבה של יפו. בזמן זה המשיך הרב לכתוב את כתביו, ובהם 'אורות', 'אורות הקודש', 'עולת ראיה' ועוד. הרב דגל בקידוש החומר ותמך בעבודה החקלאית וכן ניהל מוסדות: הוא הקים ישיבה ביפו והיה מגיד שיעור. הרב התעלה ושימש רבן של המושבות, וכשהיה בן 48, בשנת תרע"ד (1913), יצא בראש משלחת רבנים ל'מסע המושבות' שנמשך כחודש וניסה לחזק את הקשר בין העובדים ובין התורה והמצוות. הרב יצא גם לחו"ל לכנס של 'אגודת ישראל' בשווייץ כדי לקרב את שאר עם ישראל ליישוב, ליושבי ארץ ישראל ומפריחיה, ובתקופה זאת ניאות להיות גם רבה של לונדון, עסק בטובת עם ישראל והשפיע על המדיניות הבריטית כלפי ארץ ישראל. בשנת ה’תרע”ד (1914) יצא לכנס העולמי של אגודת ישראל בשווייץ בשל רצונו לקרבם לציונות, ולאחר חודש נתקע שם בסנט גלן בשל פריצת מלחמת העולם הראשונה. שם פעל פעילות ציבורית כדי לסייע לישוב שבארץ. בשנת ה’תרע”ו (1916) הציעה לו קהילת מחזיקי הדת שבלונדון להיות רבה, והוא ניאות בתנאי שיחזור ליפו בהזדמנות הראשונה שיוכל. בהיותו בלונדון הקים מספר ישיבות. השפיע על הממשלה הבריטית שלא תסגיר לרוסיה יהודים רוסיים שהיגרו ממנה, וניהל מאבק עם אנגלים בני דת משה, שטענו כנגד התנועה הציונית, וניסו להשפיע על הממשל הבריטי שלא יתן את הצהרת בלפור. בעקבות גילוי דעת של הרב קוק בבתי הכנסת נשלחו תזכירים רבים לחוגי השלטון מהקהילות היהודיות שתוכנן היה, שדת ישראל קשורה בלאומיות הישראלית ובארץ ישראל, דבר שהשפיע על פרסום ההצהרה.
לאחר תקופה של כשלוש שנים בלונדון לאחר תום המלחמה, חזר הראי”ה לארץ-ישראל ולאחר שראשי המוסדות והישיבות ורוב רבני ירושלים חתמו על מכתב מינוי, נתמנה לרבה של ירושלים בשנת תרע”ט (1919) ואייש משרה שהייתה מיותמת מספר שנים. בהמשך כונן את מוסד הרבנות הראשית, שבה ראה שלב ראשון לייסוד הסנהדרין, ונהיה הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל בשנת תרפ”א (1921). את הרבנות הראשית ראה כהנהגה רוחנית כלל עולמית ולא כמנגנון ביורוקרטי.
מתקופה זו ועד למותו מיעט בכתיבת דברי מחשבה ועסק בכתיבת “הלכה ברורה” על הש”ס, ובפעילות בשדה הציבורי. לאורך השנים היה הראי”ה מתנגד בחריפות לצדדים שונים בתנועת המזרחי, וביטוי לכך נתן עוד בטרם עלה ארצה, בשלושה מאמרים שפרסם בכתב העת “הפלס”. לטענתו, המזרחי פשרנית מדי, אינה מחמירה מספיק בענייני הלכה-הנהגה, ולא מספיק כוללנית בשאיפותיה. בשנת תרע”ח (1918), לאחר 15 שנה של פעילות פוליטית, ביקש לייסד הסתדרות, דגל ירושלים שמה, אשר תאגד בתוכה את כל היהודים שומרי התורה אשר אוהדים את המפעל הציוני. רצונו היה שתנועה זו תבטא “כי שייכותו עם ישראל לארצו נובעת מהמקור האלוהי”, ושאל תנועה זו יוכלו להתכנס גם אנשי תנועת אגודת ישראל וגם אנשי המזרחי. בעזרת תלמידיו הקרובים – הרב יעקב משה חרל”פ, הרב דוד הכהן ובנו הרב צבי יהודה קוק, הוקמו סניפים בארץ ישראל, שווייץ, הולנד, אנגליה וארצות הברית. התנועה לא הצליחה להתרומם ונעלמה מהר מאד מהנוף הפוליטי הציוני. התנועה התבססה בעיקר על אישיותו הכריזמטית של הרב קוק, כך שלמען הצלחתה היה על הרב קוק להישאר במערב אירופה. רצונו של הרב קוק לחזור ולפעול בארץ ישראל, חוסר יכולת או רצון להתמודד עם מיסודה של תנועה פוליטית, והתנגדות המפלגות הדתיות האחרות היו בעוכרי התנועה החדשה.
מתקופה זו ועד למותו מיעט בכתיבת דברי מחשבה ועסק בכתיבת “הלכה ברורה” על הש”ס, ובפעילות בשדה הציבורי. לאורך השנים היה הראי”ה מתנגד בחריפות לצדדים שונים בתנועת המזרחי, וביטוי לכך נתן עוד בטרם עלה ארצה, בשלושה מאמרים שפרסם בכתב העת “הפלס”. לטענתו, המזרחי פשרנית מדי, אינה מחמירה מספיק בענייני הלכה-הנהגה, ולא מספיק כוללנית בשאיפותיה. בשנת תרע”ח (1918), לאחר 15 שנה של פעילות פוליטית, ביקש לייסד הסתדרות, דגל ירושלים שמה, אשר תאגד בתוכה את כל היהודים שומרי התורה אשר אוהדים את המפעל הציוני. רצונו היה שתנועה זו תבטא “כי שייכותו עם ישראל לארצו נובעת מהמקור האלוהי”, ושאל תנועה זו יוכלו להתכנס גם אנשי תנועת אגודת ישראל וגם אנשי המזרחי. בעזרת תלמידיו הקרובים – הרב יעקב משה חרל”פ, הרב דוד הכהן ובנו הרב צבי יהודה קוק, הוקמו סניפים בארץ ישראל, שווייץ, הולנד, אנגליה וארצות הברית. התנועה לא הצליחה להתרומם ונעלמה מהר מאד מהנוף הפוליטי הציוני. התנועה התבססה בעיקר על אישיותו הכריזמטית של הרב קוק, כך שלמען הצלחתה היה על הרב קוק להישאר במערב אירופה. רצונו של הרב קוק לחזור ולפעול בארץ ישראל, חוסר יכולת או רצון להתמודד עם מיסודה של תנועה פוליטית, והתנגדות המפלגות הדתיות האחרות היו בעוכרי התנועה החדשה.
לאחר שלוש שנים חזר הרב לארץ ישראל ועסק בעיקר בכתיבת 'הלכה ברורה' על הש"ס ובפעילות למען עם ישראל. בשנת תרע"ט (1919) ניאות הרב להתמנות לרבה של ירושלים, ובהמשך כונן את הרבנות הראשית לישראל, שראה בה הכנה להקמת הסנהדרין, וכך נהיה הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל בשנת תרפ"א (1921), והוא בן 56. הרב הקים את ישיבת 'מרכז הרב – הישיבה המרכזית העולמית' וכן יסד את מכון 'הלכה ברורה'. בשנת תרצ"ד כתב הרב מכתב לקראת כינוסם של בני עקיבא, וכך פתח את מכתבו: "יקירי לבבי 'בני עקיבא'. עז לכם ויפעת נשמה ממקור ישראל. חביבי, ממעמקי הלב הנני שולח לכם את הבעת הוקרתי לכינוסכם היקר. חזקה מאד היא תקותי שאתם תדעו איך לשאוב ממעיני הישועה, שבכלל הם הולכים ונפתחים לישראל וארצו...".
.ב-ג' באלול תרצ"ה (1935) הרב וקוק נפטר,בגילו בן 70, ונטמן בהר הזיתים
.ב-ג' באלול תרצ"ה (1935) הרב וקוק נפטר,בגילו בן 70, ונטמן בהר הזיתים
נכלל מגוון ספרים של ספרים של הרב קוק על מנת רכישה תיכנסו לחנות <<< geulabook