רמח"ל או רבי משה חיים לוצאטו (ה'תס"ז-ה'תק"ז ,1747-1707), הוא נולד למשפחה מבוססת מפדובה שבאיטליה, אבל יש עדות שמוצאה של משפחה מגרמניה. היה רב עם יכולות נדירות וידוע גם כמשורר, מקובל, איש מוסר ומחשבה, מחזאי, סופר, וחוקר יהודי-איטלקי. מחבר אחד מספרים יסודיים ביהדות של ימינו מסילת ישרים. נולד בפדובה (באיטליה), למשפחה של רבי יעקב חי לוצאטו שהיה תלמיד חכם וסוחר בקהילה של פדובה, ואימו דיאמנטה - אבן חן. מילדותו למד בהקפדה עצומה את התורה מפי רבנים, על מדעים ושפות מפי מורים, כך למשל לימד אותו הרב יצחק חיים קנטריני שירה איטלקית ורטוריקה ולמד ספרי חכמה. מגיל צעיר היה רבו המובהק רבי ישעיהו באסאן. הרמח"ל ניחן בכישרונות יוצאים מן הכלל ונתמזגו באישיותו תכונות נפש לא-מצויות. בגיל צעיר מאוד התוודעו אליו חכמי איטליה שבאזורו וכבר בנעוריו ניהל בית מדרש שבו למדו בחורים הלכה וקבלה. ולאט התחיל התפרסם כאחד המקובלים הגדולים שבימיו, ודאי באיטליה.
דמותו המיוחד בתקופתו, דווקא מפני היותו חריג לטובה באופן בולט כל כך. אבל הוא חי ברקע שהעולם היהודי טרם התאושש ממשבר הרסני השבתאות שפקד אותו אך לפני כ-60 שנה. האכזבה מאיש צעיר ,שמשך לבבות והבטיח גאולה על-טבעית ולבסוף המיר את דתו, עדיין הדהדה בחללו של עולם. הרמח"ל נפגע מתוך חשש שווא על פי חרדה מפני המשבר הצפוי חדש. בשנת תפ"ב (1722), כשהרמח"ל היה בן רק חמש-עשרה, עזב את פדובה ועבר לרג'ו אמיליה על מנת לכהן שם ברבנות מקומי של חמיו רבי בנימין הכהן ויטאלי. עם עזיבתו של הרב באסאן עבר הרמח"ל ללמוד לבדו בביתו, והצטרף לחבורת צעירים בשם "מבקשי ה'" שעסקו בלימוד זוהר הקדוש ביחד. גם פההרמח"ל התפרסם בכישרונותיו המיוחדים, ונאמר עליו כי בגיל צעיר שלו ידע בעל-פה את כל התלמוד בבלי, כתבי האר"י וספר הזוהר.
בשנת תפ"ו (1726) הרמח"ל קיבל סמיכה לרבנות בצוותא עם ידידו המבוגר ממנו רבי משה דוד ואלי, והועמד בראש חבורת "מבקשי ה'", והם קבעו לעצמם תקנות מיוחדות רבות לסדר הלימוד בבית מדרשם. בחבורתו של הרמח"ל נמנו רבי משה דוד ואלי, רבי יקותיאל גורדון מווילנא, רבי ישראל חזקיה טריויס, רבי יצחק מריני, רבי יעקב ישראל חזק, רבי שלמה דינה, רבי מיכאל טירני, ורבי יעקב חיים קסטיל פרנקו, כולם תלמידי חכמים ומקובלים ידועים.
בראש חודש סיוון תפ"ז (21 במאי 1727) חווה רמח"ל התגלות רוחנית של המגיד אשר היה קול ללא דמות שעל פי תיאורו גילה לו סודות קבליים רבים.
חברו שך רמח"ל רב יקותיאל גורדון שיתף בחדשות על אודות גילויי המגיד של רמח"ל את רבי מרדכי יפה, תלמיד חכם עשיר שישב בווינה. גורדון תיאר באיגרותיו אליהם את חסידותו וקדושתו של הרמח"ל, וצירף למכתביו קטעים מתוך ה"זוהר תניינא" (זוהר שני) שגילה ה"מגיד" להרמח"ל. רבני ונציה פנו לרבו של הרמח"ל, הרב ישעיהו באסאן, שגר ברג'יו, לקבלת חוות דעתו בנושא ההתגלות. חליפת האגרות עוררה וויקוח גדול. הרמח"ל מצידו הצטנע וקרא לכל התוהים לבוא ולתהות על קנקנו. בחודש אב ת"ץ (1730) הכניעו את הרמח"ל להפקיד את ארגז כתביו. שתי מפתחות התיבה הופקדו בנפרד, אחד בידי רבו ואחד בידי הבי"ד של וונציה. כמו כן אולץ הרמח"ל להצהיר בשבועה בפני רבני ונציה על ביטול של התגלויות.
בכ"א בשבט תצ"א (1731) נישא הרמח"ל לצפורה פינצי בתו של הרב דוד פינצי - רבה הראשי של מנטובה. בסוף 1734 פנה לרבו על מנת לקבל רשות והסכמה להדפיס באמסטרדם .את ספרו "מאמר הוויכוח", שהוא ספר הבנוי בצורת ויכוח ומיועד להוכיח את אמיתות תורת אך רבנות בית הדין בוונציה הוסתו כנגדו וחוללו שערורייה סביב הטענות השקריות ובפרט טענו שהדפסת הספר מהווה הפרה של השבועה. רבני ביה"ד פנו לרבנים שבמרכז אירופה ובפרט לרב משה חגיז שהיה מראשי רודפי הרמח"ל, בדרישה להיערך לתקיפה כנגדו. הרמח"ל מצדו סירב את כל ההאשמות נגדו, ובעוברו בפרנקפורט בדרכו לאמסטרדם ביקש להפגש עם רב העיר, רבי יעקב פופרש כ"ץ להוכחת צדקותו. הרב פופרש אילץ את הרמח"ל להודות בפני בית-דין שכאילו הפר את שבועתו, ולהישבע עליה שנית. משם המשיך הרמח"ל והגיע לאמסטרדם. לימים כשנשאל הרמח"ל מדוע חתם על הודאה שקרית, אמר, שידע שנשקפה סכנה ממשית לחייו אם לא יחתום. סברתו אומתה בחליפת אגרות שנמצאה לימים. הקבלה. בית הדין בפרנקפורט לא הניח את דעת מתנגדיו, ואלה פעלו לחלץ את תיבת הספרים שנותרה באיטליה. לאחר דין ודברים, נשלחה תיבת הספרים מפדובה אל רבי יעקב כ"ץ בפרנקפורט, שדן את הכתבים לקבורה ואת מיעוטם לשריפה. במכתב לרבו כתב הרמח"ל כי שריפת התיבה הייתה גזירה משמים וכמוה כשריפת פרה אדומה ולפעמים נאלצת התורה להימסר לשריפה במקום פגיעה בנפש רוחני של עם ישראל.
בשנת 1743 עלה הרמח"ל עם אשתו ובנו לארץ ישראל. לאחר שעגן בעכו קבע בה את מגוריו. בית כנסת הרמח"ל בעכו העתיקה מיוחס כמקום מדרשו ותפילתו, וכיוצא בזה לגבי מקום דירתו. בבית הכנסת מוצג ספר תורה על גבי עור צבי, ונטען שנכתב בדיו שנעשה מתמיסת קליפות רימונים.
הרמח"ל נספה במגפת דבר עם אשתו ובנו היחיד בכ"ו באייר תק"ז (1747). רק שתי עובדות נותרו על שהותו בארץ. הראשונה היא איגרת שנשלחה מעכו לתלמידיו באירופה ביום א' כ"ב לחודש תמוז שנת תק"ג (3 ביולי 1743).
ספריו של רבי משה חיים לוצאטו:
מסילת ישרים - ספרו המפורסם ביותר של הרמח"ל. ספר מוסר שמציג מסלול עבודה נפשית לאדם.
דרך ה' - ספר המדבר על השקפה ויחס האדם לעולם על ידי קיום מצוות.
מאמר העיקרים - מעין תמצית מספר "דרך השם".
דרך חכמה - תכלית לימוד תורה.
דרך תבונות - הדרכה מובנה בלימוד התלמוד. משוקעים בו כללי הלוגיקה.
דעת תבונות - דיונים בקבלה. הספר נכתב בלשון שאינה קבלית וערוך כדו-שיח בין הנשמה לשכל.
ספר הכללים - העקרונות שהופיעו בספר דעת תבונות, ערוכים כסיכום (ולא כדו-שיח) בלשון קבלית.
קל"ח פתחי חכמה - מציג את שיטתו של הרמח"ל בפירושה של קבלת האר"י.
דרך עץ החיים - מאמר על החשיבות של לימוד חכמת האמת.
קנאת ה' צבאות - ביקורת על שיטתו של שבתי צבי. מחולק לשני חלקים: הראשון עוסק בביקורת על שיטתו, והשני מפרש בדרך משלו מאמרים מהזוהר שעליהם התבססה דרכו של שבתי צבי.
אדיר במרום - פירוש לאידרא רבא, נמצא רק הפירוש לשני הדפים הראשונים של האדרא.
משכני עליון - תיאור בית המקדש השלישי על פי הקבלה.
דרך ה' - ספר המדבר על השקפה ויחס האדם לעולם על ידי קיום מצוות.
מאמר העיקרים - מעין תמצית מספר "דרך השם".
דרך חכמה - תכלית לימוד תורה.
דרך תבונות - הדרכה מובנה בלימוד התלמוד. משוקעים בו כללי הלוגיקה.
דעת תבונות - דיונים בקבלה. הספר נכתב בלשון שאינה קבלית וערוך כדו-שיח בין הנשמה לשכל.
ספר הכללים - העקרונות שהופיעו בספר דעת תבונות, ערוכים כסיכום (ולא כדו-שיח) בלשון קבלית.
קל"ח פתחי חכמה - מציג את שיטתו של הרמח"ל בפירושה של קבלת האר"י.
דרך עץ החיים - מאמר על החשיבות של לימוד חכמת האמת.
קנאת ה' צבאות - ביקורת על שיטתו של שבתי צבי. מחולק לשני חלקים: הראשון עוסק בביקורת על שיטתו, והשני מפרש בדרך משלו מאמרים מהזוהר שעליהם התבססה דרכו של שבתי צבי.
אדיר במרום - פירוש לאידרא רבא, נמצא רק הפירוש לשני הדפים הראשונים של האדרא.
משכני עליון - תיאור בית המקדש השלישי על פי הקבלה.