השירה והנגינה במקורות
השירה והנגינה תופשות מקום של כבוד במקורות שלנו, לכן, השופר ככלי נגינה בזמן שמחה נזכר פעמים רבות בתנ"ך.
הפעם הראשונה שבה מוצאים את הנגינה היא בספר בראשית, האדם שהחל לנגן היה יובל, שעליו נכתב שהיה: "אבי כל תופש כינור ועוגב" (בראשית ד' כ"א).
אזכורים לשירה בתנ"ך
יש הרבה אזכורים לשירה בתנ"ך, למשל:
- הנביא אלישע למלך ישראל: "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'" (מלכים ב' ג' ט"ו)
- שירת הים של בני ישראל על שפת ים סוף
- שירת מרים שיצאה בתופים ובמחולות
- שירת דבורה הנביאה
- דוד שהיה נעים זמירות ישראל שניגן בנבל
- הנביאים השתמשו בכלי נגינה כדי לקבל השראה
כלי נגינה עתיקים בתנ"ך
חלק מתפקידי הלוויים בבית המקדש היה נגינה ושירה. הם היו מנגנים את שיר של יום בכל יום ובימי המועדים השונים.
בתנ"ך מוזכרים כלי נגינה שונים, חלקם ידועים יותר וחלקם ידועים פחות:
- כלים מוכרים: הנבל, הכינור, העוגב, התוף
- כלים פחות מוכרים: מינים, צלצלי שמע, ידותון, גיתית ועוד
בתוך כלי הנגינה היו כלי נשיפה בעיקר החצוצרות אבל גם השופר ככלי נגינה. השופר הינו אחד מכלי הנגינה הקדומים ביותר ואת השופר הכינו מקרני איל, או מקרני בעלי חיים כשרים אחרים למעט פרה או שור.
לאחר חורבן בית מקדש השני נותר השופר ככלי נגינה שהשתמשו בו באירועים שונים - בין אם באירועים שמחים או בשעת צרה ואסון.
השופר ככלי נגינה טבעי
השופר נמנה עם כלי הנגינה הטבעיים ולמעשה הוא כלי המייצר קול, וניתן להפיק ממנו מספר טונים מועטים. בדרך כלל תוקעים בשופר בשלושה סוגים של קולות:
- תקיעה - קול ארוך עם סיום פתאומי
- שברים - צליל שבור העובר בין הטון הנמוך לגבוה בשופר
- תרועה - צליל ארוך אחד אך רוטט
סוגי הקולות השונים מייצגים רגשות שונים אצל האדם: יללה, בכי, גניחה ואנחה. יש המשייכים את קול התקיעה כסמל לשמחה ולמידת הרחמים ואת השברים והתרועה כסמל לצער וליגון.
השופר במקרא
"וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם והרעתם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלוהיכם ונושעתם מאיביכם. וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולתיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזיכרון לפני אלוהיכם אני ה' אלהיכם" (במדבר י' ט').
יש פרשנויות שהחצוצרה המוזכרת גם היא יוצרה מקרן, ואפילו משייכים את החצוצרות לשופר תימני מסולסל מקרן קודו שאיתו ניתן להפיק צלילים רבים יותר.
השופר הפך לסמל בבית הכנסת בפסיפסים בבתי כנסת מתקופת המשנה והתלמוד והוא נמצא תמיד לצד המנורה וארבעת המינים.
השופר ככלי נגינה בשעת שמחה
דוד המלך שהיה מנגן לפני שאול מוזכר גם בזמן העלאת ארון הברית לירושלים בנגינה בשופר באותה תהלוכת שמחה:
"ויהי כי צעדו נשאי ארון ה' ששה צעדים ויזבח שור ומריא. ודוד מכרכר בכל עז לפני ה', ודוד חגור אפוד בד. ודוד וכל בית ישראל מעלים את ארון ה' בתרועה ובקול שופר" (שמואל ב' ו' י"ג-ט"ו).
ובספר דברי הימים מפורטים הכלים וגם השופר ככלי נגינה:
"ודויד מכרבל במעיל בוץ וכל הלוים הנשאים את הארון והמשוררים וכנניה השר המשא המשוררים ועל דויד אפוד בד. וכל ישראל מעלים את ארון ברית ה' בתרועה ובקול שופר ובחצוצרות ובמצלתיים, משמעים בנבלים וכנורות" (דברי הימים א' ט"ו כ"ז-כ"ח).
השופר בספר תהילים
עוד אזכורים לשופר ככלי נגינה בספר תהילים:
"הללויה הללו אל בקדשו… הללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל וכנור" (תהלים ק"נ א'-ג').
"הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב. שאו זמרה ותנו תוף, כינור נעים עם נבל. תקעו בחדש שופר, בכסה ליום חגנו" (תהלים פ"א ב'-ד').
השופר בתקופות המאוחרות
גם בתקופות המאוחרות השתמשו בתקיעת השופר בשעת שמחה, ובחלק מהקהילות נהגו לתקוע בשופר בשעת ההקפות בהושענא רבה ובשמחת תורה.
מעוניינים לרכוש שופר איכותי?
גלו את מגוון השופרות שלנו, כולל שופר איל בסגנון בבלי מסורתי
לרכישת שופר בבלי