אברהם בן דוד מפושקיירה - ראב"ד (1110 לערך - 1198) היה רב הקהילה, פרשן תלמוד ומקובל מפרובנס. חיבוריו המפורסמים ביותר הם הערותיו המקיפות הביקורתיות על המשנה תורה לרמב"ם, שמודפסות לצד הטקסט של הרמב"ם כמעט בכל המהדורות. הוא השתתף גם במחלוקות בכתב עם בן דורו הצעיר ממנו, רבי זרחיה הלוי, שבהן הגין על הלכות הרי"ף. הוא כתב פירושים לתלמוד שמצוטטים רבות בכתביהם של הראשונים, אך רובם אבדו. מתוך קהילתו צמחה הקבלה במאה ה-12, והמקובלים הראשונים מספרים שפעילותו הייתה מרכזית באותה צמיחה.
נולד בעיר נרבון. בתקופת חייו הראשונה התגורר בעיר נים שבצרפת, ואחר כך התגורר וכיהן כרב וראש ישיבה בעיר פּוֹסְקְיֶיר שבפרובאנס (כיום ווֹבֶר, צרפת), אשר כונתה בידי היהודים קריית יערים, ועל שמה כונה "הראב"ד מקריית יערים". בסוף ספר "שבט יהודה" מסופר כי שר בשם אלצוד הכניס למאסר את הראב"ד בשנת ד'תתקל"ב, ושנה לאחר מכן, בשנת ד'תתקל"ג, נלקח בשבי שר זה במהלך מלחמה שניהל עם הרוזן רוז'ה מקרקסון. שר זה הוגלה לקרקסון שם שהה באותה עת הראב"ד, כאשר מחבר ה"שבט יהודה" רואה השגחה פרטית בכך שראה במפלתו של יריבו.
גדולתו של הראב"ד ניכרת ביותר בהשגותיו על הרמב"ם, ובגללן הוא מכונה "בעל ההשגות". היה בקי בקיאות לא מצויה בתלמוד בבלי וירושלמי, ספרא וספרי מכילתא ותוספתא, הגדה ומדרש וכל ספרי חז"ל, ולכן העז להשיג על ספר משנה תורה להרמב"ם ז"ל, על הלכות רב אלפס, ועל רבנו זרחיה הלוי בעל המאור.
בעקרון דעתו של הראב"ד לא הייתה נוחה מפלפולי בעלי התוספות. הוא מגדיר אותם בתשובתו לחכמי בדרשי: "הצרפתים החדשים החושבים בלבם כי הם הגבורים אשר מעולם". במספר מקומות הוא מתקיף את "פירושי הצרפתים החדשים".בחיבורי ההשגות שלו הוא נוהג להתקיף את בעלי ריבו בביטויים חריפים מאוד, כדוגמת זנב, כסיל, שכור בקיאו, וכיוצא בזה. רבי ברוך בער לייבוביץ מסר שמועה שקיבל, לפיה הסיבה שהראב"ד השתמש בביטויים חריפים שונים היא כדי לשקף עוצמות שונות של טעות בדברי אלו שהוא משיג עליהם. כמו כן במקומות רבים הוא נשבע לאמת את דבריו, בסגנונות כמו חי ראשי או תגא דמלכא או מאריה דאברהם וכדומה בפרט כנגד הרז"ה אשר ניסה לדחות דברי הרי"ף, הרז"ה הגיב על כך והתייחס לביטוייו החריפים של הראב"ד במסכת בבא מציעא פרק השואל (הובאו דבריו בשיטה מקובצת שם דף צח עמוד ב), וכתב לו: "אך שמע נא, אפילו אתה מרבה כל היום 'תגא דמלכא' ו'מריה דאברהם', אין אנו שומעים לך". למרות זאת הראב"ד חזר שוב וביסס בחזקה את דעתו ודבריו כדי ליישב דברי הקדמונים. לפני כל השגה על דברי הרמב"ם הוא פותח את דבריו במילים אמר אברהם.
ספריו:
א) פירוש על תורת כהנים, (בעל חות יאיר מיחסו בטעות לראב"ד אחר).
ב) פירוש על תלמוד בבלי. (עי' שה"ג ח"א).
ג) אסור משהו, כולל דיני אסור והיתר.
ד) פסקי אסור והיתר שכתב לפני רבנו משולם. (אולי הוא ספר אסור משהו הנ"ל).
ה) הלכות לולב. (תמים דעים סי' רמ"א).
ו) הלכות נטילת ידים.
ז) משפט הרשאה.
ח) ספר על המצוות הנוהגות עתה בארץ, ועשהו לבקשת ידידו ר' אשר בר שאול.
ט) הראב''ד שו''ת
י) דרשה לחג המצות.
יא) בעלי הנפש, מחולק לז' שערים, שישה שערים הראשונים כוללים הלכות נדה, והשער השביעי כולל ענייני קדושת הזווג, והוא מלא יראה ומוסר השכל.
יב) "כתוב שם", השגות על הרי"ף הרז"ה בעל המאור, הרמב"ם, וחכמים אחרים; ממנו לקחו המעתיקים את ההשגות על הרי"ף ועל הרז"ה ושמו אותם בתוך הספר "תמים דעים", וההשגות על הרמב"ם בתוך ספר משנה תורה להרמב"ם; הספר נקרא "כתוב שם" ע"ש התחלת כל דבור (עי' תמים דעים והשגות על הרז"ה).
יג) השגות על ר' יוסף בן פלאת, ואולי הוא הספר "כתוב שם".
יד) ראשי פרקי סודות, כולל למודי הקבלה.
טו) מכתב לר' שמואל הכהן על אודות התפילין.
א) פירוש על תורת כהנים, (בעל חות יאיר מיחסו בטעות לראב"ד אחר).
ב) פירוש על תלמוד בבלי. (עי' שה"ג ח"א).
ג) אסור משהו, כולל דיני אסור והיתר.
ד) פסקי אסור והיתר שכתב לפני רבנו משולם. (אולי הוא ספר אסור משהו הנ"ל).
ה) הלכות לולב. (תמים דעים סי' רמ"א).
ו) הלכות נטילת ידים.
ז) משפט הרשאה.
ח) ספר על המצוות הנוהגות עתה בארץ, ועשהו לבקשת ידידו ר' אשר בר שאול.
ט) הראב''ד שו''ת
י) דרשה לחג המצות.
יא) בעלי הנפש, מחולק לז' שערים, שישה שערים הראשונים כוללים הלכות נדה, והשער השביעי כולל ענייני קדושת הזווג, והוא מלא יראה ומוסר השכל.
יב) "כתוב שם", השגות על הרי"ף הרז"ה בעל המאור, הרמב"ם, וחכמים אחרים; ממנו לקחו המעתיקים את ההשגות על הרי"ף ועל הרז"ה ושמו אותם בתוך הספר "תמים דעים", וההשגות על הרמב"ם בתוך ספר משנה תורה להרמב"ם; הספר נקרא "כתוב שם" ע"ש התחלת כל דבור (עי' תמים דעים והשגות על הרז"ה).
יג) השגות על ר' יוסף בן פלאת, ואולי הוא הספר "כתוב שם".
יד) ראשי פרקי סודות, כולל למודי הקבלה.
טו) מכתב לר' שמואל הכהן על אודות התפילין.