אברהם אבן עזרא (1092/3 - 1167) אשר מוכר גם בכינוי ראב"ע נולד בשנת ד"א תתנ"ב או נ"ג 1092 בעיר טולדו בספרד, ומת בר"ח אדר ראשון בשנת ד"א תתקכ"ז (1167) בקלהורה (Calahorra) בספרד. אברהם אבן אזרא דמות מרשים ומפורסם בהסטוריה של יהדות ויהדות הספרד בפרט. הוא מבאר ומבקר, משורר ופילוסוף; ויש דעות שונות לגבי פטירתו: יש אומרים שמת ברומא כמה שנים קודם או אח"כ. לא נודע אם היה נצר מגזע המשפחה הנכבדה "אבן עזרא" מגרנדה. ראב"ע בעצמו איננו מזכיר דבר על משפחתו. ראב"ע היה מחבר ספרים רבים, אבל הכי ידוע מכולם הוא פירושו לתורה ולנביאים. בסיפרות הפילוסופיה היה קרוב ןמשפר דעות של ר' שלמה בן גבירול ושניהם החזיקו בעקרי הפילוסופיה האפלטונית. אברהם אבן עזרא הוסיף דעות וחידושים עליהם בפרטים על טבע האלהות סדר והתקדמות העולם. נפש האדם מורכבת לפי ראב"ע משלושה חלקים: רוח נפש ונשמה. הנשמה היא החכמה העליונה נאצלת מעולם השכליים, הרוח היא כוח ההשגה החושית וההרגשית ומושבה בלב, והנפש היא כוח החיוני הנמצא בכל חי. לדעת ראב"ע הבחירה מוגבלת רק למשכילים היודעים דעת עליון ולא לאדם הפשוט שהוא "אסיר התאוה" ולא יצא מחוג מערכת הכוכבים המשפיעים עליו, כי תלוי בגזרה ולא בבחירה. חיבר שירים רבים ופיוטים שנכנסו לתפילה.
בהמשך אבן עזרא היה במסעות גם בארצות צפון אפריקה מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה. במהלך נדודיו במרוקו התיידד עם רבי יוסף בן עמראן, דיין העיר סיג'ילמסה, ונמצא איתו אצלו תקופה ממושכת. רבי אברהם הביע התפעלות מחכמתו, וכתב מספר שירים המספרים בשבחיו. בהיותו בתוניסיה התיידד עם רבי שמואל אבן ג'אמע, אב בית הדין בעיר גאבס, התגורר בביתו תקופה ממושכת, ושיבחו בשיר: "ארי קם בתוך צאן והיה לגואל". מידידיו הנוספים היה איוב שלמה אבן אלמועלם, משורר ורופא בחצר מלך מורביטון בעיר מרקש, וכהרגלו הוא שורר לכבודו מספר שירים. לאחר הפרעות בקהילות היהודיות בספרד וצפון אפריקה, בתקופת שלטון אל-מוואחידון, חיבר רבי אברהם את הקינה אהה ירד עלי ספרד, בה ביכה על חורבן הקהילות, אותן מנה אחת לאחת.
בשנות הארבעים לחייו עזב רבי אברהם את ספרד, ועבר במסעות בקהילות היהודיות בדרום אירופה ובמערבה. השנה המדויקת בה יצא מספרד אינה ידועה, אך נראה שיצא לנדודיו סביב שנת (1145) או אף קודם לכן בשנת (1140). בשנת ד'תתק"ד (1145) ראב"ע התגורר ברומא שבאיטליה. מהעיר רומא נדד לעיר סלרנו, שם הייתה קהילה יהודית גדולה. רבי אבן עזרא לא התקבל בכבוד אצל יהודי סלרנו, שלא העריכו את ידיעתו בתנ"ך ובמדעים, ובאותו זמן קיבלו אדם אחר בכבוד גדול. לאחר שהותו באיטליה, עבר רבי אברהם אבן עזרא לצרפת ולפרובאנס, כנראה בשנת ד'תתק"ח (1148).
עקב מעברו לאירופה נתקל האבן עזרא בקהל קוראים שונה, אשר לא הכיר את החכמות היווניות והערביות וניגש ללימוד התורה ללא הכרות עימן. חוסר הכרות זו, בנוסף לכך שקהלו לא קרא ערבית ולכן לא היה יכול לקרוא את כתבי גאוני בבל וחכמי ספרד, גרמו לאבן עזרא להסביר רבים מיסודות מדעי התקופה בתוך פירושו ובספרים קרובים לפירוש. אמנם האבן עזרא עצמו מתנגד להוספת דברים אלו בפירוש, אך נראה שבלית ברירה נאלץ האבן עזרא להוסיף גם את חכמות אלו. קיימים שלושה פירושים של האבן עזרא לתורה: הפירוש הקצר (על כל התורה), הפירוש הארוך (על בראשית ושמות, מכונה לעיתים 'השיטה האחרת') והפירוש בעל פה (לפרשות וישלח וויחי).
פירוש על התורה וחמש מגילות, ישעיה, תרי עשר, תהלים, איוב ודניאל. נראה מדבריו שכתב פירושים גם לספרים אחרים בתנ"ך. הפירוש המיוחס לו למשלי ועזרא ונחמיה חובר על ידי ר' משה קמחי. פירוש על חמש מגילות חיבר בראשונה ברומא. פירושו על התורה חבר בשתי מהדורות - ארוכה וקצרה, והפירוש הנמצא בידינו הוא לפעמים מעורב משתיהן, כי היה חוזר על ספריו לתקנם. בפירושו לתורה הראה את גדולתו. במבוא לתורה מתח ביקורת עזה על מפרשי התורה שקדמוהו, וחלקם לארבע מחלקות ויאמר: ר' שמואל בן חפני ור' יצחק הישראלי הכניסו בבאוריהם דעות פילוסופיות; הקראים בחפצם להשליך הלאה הקבלה המסורה עוותו ויקלקלו את הכתובים; בעלי הסוד העמיסו רמזים וסודות הרחוקים מדרך הפשט; ובעלי האגדה שמו פניהם רק אל הדרשה.