רבי משה איסרלישׂ הידוע בכינויו הרמ"א נולד בקז'ימייז' שבפולין בשנת ה'ר"ץ (ה'ר"ץ, .1530 – י"ח באייר ה'של"ב, 1572), היה תלמידו של ר' שלום שכנא מלובלין היה רבי משה איסרלישׂ ראש ישיבה, מקובל ופילוסוף וגדול מפוסקי אשכנז במאה ה-16. שמו איסרליש נגזר משם אביו (איסרליש - בנו של רבי איסר'ל או ישראל). אביו, רבי ישראל, וסבו (אבי אמו) רבי אלעזר, היו מפרנסי הקהילה. בגיל 13 הוסמך רבי משה איסרליש לרבנות ולמד אצל ראש ישיבת לובלין, הרב שלום שכנא, ממייסדי שיטת החילוקים. הרמ"א היה רבה הראשי של הקהילה היהודית בקז'ימייז'. בימיו יהדות של מלכות פולין שגשגה מאוד, ואפילו זכתה לאוטונומיה רוחנית, כלכלית, תרבותית ומנהלית. רבי משה איסרליש נישא פעמיים, בפעם הראשונה לבתו של רבו, הרב שלום שכנא. בפעם השנייה, לאחר מות אשתו הראשונה בנעוריה, נישא רבי משה איסרליש לבתו של רבי שמחה בונם ממיזלס. רבי משה איסרליש כיהן כרב הראשי של קהילות קיז'מיז' מה הוזכר לעיל וגם בעיר קרקוב בפולין, וכדיין בית דין שעמד בראשו. הרב וייסד בעיר קרקוב ישיבה אשר עמד בראשה.
בשני מפעלי החיבור ההלכתיים הגדולים שלו, הסתבר להרמ"א שרבי יוסף קארו הספרדי הקדימו. בתחילה בחיבור מקיף על ספר ארבעה טורים, הוא "דרכי משה", שבא להשלים את אשר החסיר רב יעקב בן הרא"ש. במהלך הכתיבה התגלה לרמ"א כי רבי יוסף קארו כתב חיבור דומה ואפילו משופר יותר, הלא הוא ה"בית יוסף". בעקבות ידיעה זו שינה הרמ"א את מתכונת הכתיבה של ה"דרכי משה" וקיצר אותה. בשלב השני ביקש הרמ"א להוציא ספר פסקני וקצר יותר של "דרכי משה", אולם גם אז נודע לו שרבי יוסף קארו הקדימו, בכתבו את ה"שולחן ערוך".
מתחילת פרסומו של שולחן ערוך, אף כי זכה להתנגדות רבה באירופה, פרסם הרמ"א בש"ל את הגהותיו על חיבורו הגדול של הרב קארו, הידועות כ"המפה" ומוסיפות במקום שפסיקתה ומנהגיה של יהדות אשכנז חולקים על פסיקת ה"שולחן ערוך". מחלוקת זו נובעת הן מהמעמד החשוב של המנהג באשכנז, בעוד רבי יוסף קארו פסק לפי כללים, והן עקב הבדלים בין הפסיקה שזכתה לרוב בין שלושת עמודי ה"שולחן ערוך", הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, לבין הפסיקה באשכנז ופולין שהושפעה מפוסקים נוספים, כמו בעלי התוספות. על מחויבות האשכנזים לאורך הדורות לפסיקותיו של הרמ"א נודעת אמרת החת"ם סופר: ”ובני ישראל יוצאים ביד רמ"א”. במהלך חייו חיבר רבי משה איסרליש 33 ספרים. כמובן שני חיבורי הגדולים הם "דרכי משה" ו"המפה".
צריך להודות שבחייו ספג הרמ"א ביקורת לא מעטה מפוסקי אשכנז על כך שהעדיף את מנהג פולין ואוקראינה והזניח את המקובל במרכז אירופה. רבי חיים בן בצלאל מחה על כך "שכמו כן הוא הכרח גדול להודיע חילופי מנהגי בני אשכנז ממנהגי מדינת פולין שאם הרב לא רצה לבטל מנהגו מפני מנהג ארץ ישראל, כל שכן שאין לבני אשכנז לבטל מנהגם מפני מנהג מדינת פולין וחבל אוקראינה וכן כתב בתשובת מהרי"ל (רבי יעקב הלוי בן משה מולין) בשם הרא"ש (רבי אשר בן יחיאל) שאין לבטל מסורת אשכנז בשביל שאר מדינות כי התורה ירושה להם לאשכנזים מימות החורבן... והנה הרב עצמו לא כתב בהקדמת ספרו רק ממנהג בני מדינתו ולא זכר מנהג אשכנז כלל."הרמ"א חיבר פירושים למסכתות ואגדות של גמרא, ואפילו כתב הסברות לספר הזוהר ולספר מורה נבוכים של רמב"ם. בין ספריו של הרמ"א נמנים גם: "תורת העולה" - ובו פרשנות פילוסופית של הרב להלכות בית המקדש, "שו"ת הרמ"א" - תשובותיו של הרב בנושאי הלכה שונים, "מחיר יין" - פירוש סמלי למגילת אסתר.
רב משה איסרליש מוכר גם כפילוסוף בספר "תורת העולה" הציג הרמ"א פרשנות פילוסופית ייחודית להלכות בית המקדש. לצד נטייתו לפילוסופיה, האמין הרמ"א גם בקבלה וראה אפשרות ליצור הרכבה בין שני התחומים הנלחמים לכאורה זה בזה, כלומר בין הספירות בקבלה לבין תורת התארים הפילוסופית. זאת, תוך עירוב שני תחומי הידע באסטרונומיה, בתוך סקר עמוק מידות המקדש והקורבנות כמקיימים זיקה הן עם מבנה העולמות העליונים, והן עם מבנה ה'אקלימים' והיא 'גלגלים'.
עובדה מדהימה לפי מנהג יהודי ארץ ישראל העולים ביום ל"ג בעומר למירון, גם נהגו יהודי פולין לעלות לקברו של הרמ"א בל"ג בעומר, שהוא יום פטירתו של הרמ"א. יהודים מכל רחבי פולין היו נוסעים אל קראקוב מקום פטירתו, ועושים סעודה גדולה.
רבי משה איסרליש זצ"ל התבקש לישיבה של מעלה ביום י"ח אייר – ל"ג בעומר שנת ה'של"ב והוא בן נ"ג שנה בלבד, בחייו הקצרים יצר הרמ"א יצירה תורנית מדהימה בגודלה והיקפה שאין קודם לה בפסיקה בין קהילות האשכנזים.
הרמ"א נטמן בבית הקברות שבקרקוב מאחורי בית הכנסת שייסד ונקרא על שמו ואת קברו פוקדים כיום אלפי יהודים.
הרמ"א נטמן בבית הקברות שבקרקוב מאחורי בית הכנסת שייסד ונקרא על שמו ואת קברו פוקדים כיום אלפי יהודים.